הטלפון השלישי נותן אותה תשובה כמו שני הראשונים: בשבת הם לא עובדים, ושישי אחר הצהריים לא בטוח.
המסירה מתחילה בדלת.
למה סוף השבוע הוא החלון הצפוף
רוב האנשים פנויים לעבור בסוף השבוע, ולכן הביקוש מתרכז בו. מצד שני, לא כל מוביל עובד בשבת, ומי שעובד בשישי עוצר מוקדם. התוצאה היא שחלון אחד נסגר ראשון, ושאר החלונות נשארים פתוחים יותר זמן.
ביום חול יש הרבה אפשרויות, ובסוף שבוע כל אפשרות נספרת. לכן גם בקשה קטנה, כמו פריט בודד או כמה רהיטים, מקבלת תשובה רק אחרי שנבדקת זמינות, והתשובה אינה ידועה מראש.
אפשר לחלק את סוף השבוע לשלושה חלונות: שישי לפני הצהריים, שבת ומוצאי שבת. לכל חלון יש מוביל אחר ותנאים אחרים, ולכן שאלה כמו מי פנוי בסוף השבוע אינה שאלה אחת אלא שלוש שאלות נפרדות.
שישי בבוקר נסגר מוקדם, כי רבים רוצים לסיים לפני כניסת השבת. מוצאי שבת נוח למי שעובד כל השבוע ורוצה לנצל את הערב. שבת עצמה תלויה במוביל שעובד בה ובתנאי הבניין, ולכן אין להניח מראש שיש מי שעונה לטלפון.
מי שגמיש בין שני חלונות מגדיל את הסיכוי למצוא מוביל. מי שנעול על חלון אחד שולח את הבקשה כבר בתחילת השבוע ולא ביום חמישי בערב, כשכל מי שרצה לעבור באותו סוף שבוע כבר פנה.
בבית עם ילדים בוחרים חלון גם לפי השגרה שלהם, ולא רק לפי המוביל. מה שנחוץ לילדים עד הערב, כמו בובה אהובה, בגד לילה ותרופות, נשאר מחוץ למשאית בתוך קופסת שורד פתוחה שנפתחת בדירה החדשה לפני כל קרטון אחר.
מה כותבים כשהחלון ידוע
ההודעה הראשונה מציינת שלוש עובדות: מה מעבירים, מכתובת לכתובת, ובאיזה חלון. כשהחלון כתוב, המוביל יודע אם הוא עובד בו, ואינו צריך לשאול בחזרה.
הודעה שכתוב בה כמה רהיטים יש, אילו מכשירים ואם הכול כבר ארוז מאפשרת למוביל להחליט מהר אם הוא פנוי. הודעה שכתוב בה רק דירה קטנה מחזירה שאלות, וכל שאלה בסוף שבוע עולה בזמן שבו החלון נסגר.
כתובת מדויקת נחשבת גם היא. באזורים מסוימים התנועה בשבת מוגבלת בכבישים או בשכונות, ולכן כתובת מלאה כבר בפנייה חוסכת בירור של הרגע האחרון, בזמן שהחלון הרלוונטי כבר נסגר.
פריט כבד מוסיף שאלה: כמה אנשים צריך כדי לשאת אותו. הדוגמה הקיצונית היא שולחן סנוקר, ולוחות שנושאים בשניים או בשלושה דורשים צוות גדול, וצוות כזה קשה יותר להרכיב כשפחות מובילים עובדים באותו חלון.
מי שמעביר פריט בודד או כמה רהיטים מתאים לעתים לטנדר, והוא פתרון מהיר לחלון קצר. גם אז מציינים קומה ומעלית, כי בסוף שבוע כללי הבניין הם גורם נוסף שהמוביל צריך להכיר לפני שהוא מגיע.
כדאי לשאול את הוועד אם יש כללים לסוף שבוע: האם המעלית פועלת בשבת, מתי אפשר להעמיס ואיפה אפשר להחנות משאית. את התשובה כותבים בבקשה, כך שהמוביל מתכנן לפיה ולא לפי הרגל.
הבקשה וההצעה לסוף שבוע
כשהחלון ברור, מתחילים בבקשה להובלה קטנה בסוף השבוע לפי חלון: כותבים איזה חלון מעדיפים ואיזה חלון חלופי מתאים. המוביל בודק זמינות בחלון, אומר אם הוא פנוי, ורק אחר כך מדברים על הסכום.
ההצעה בסוף שבוע מתייחסת לאותם דברים כמו בכל יום: מה מעבירים, מאיפה ולאן, איזה חלון, תנאי הגישה בשתי הכתובות וזמינות המוביל. כשחלון נסגר מוקדם הסכום יכול להשתנות, ולכן מבקשים שהוא ייכתב לפני שסוגרים.
הצעה טובה בסוף שבוע כוללת גם מה קורה אם החלון לא מתאים: האם יש חלון אחר באותו סוף שבוע או ביום אחר. מי ששואל זאת כבר בשיחה הראשונה לא נשאר בלי תוכנית, ויכול להחליט בלי לחץ.
שווה לתאם גם מי נמצא בכל כתובת ובאיזו שעה. בסוף שבוע רבים מהמשפחה והשכנים נעדרים, ולכן מי שמחזיק את המפתח או פותח את הבניין נכתב בבקשה בשם ובשעה, ולא בהנחה שמישהו יהיה שם.
גם היום הראשון בדירה החדשה נקבע לפי החלון. מי שמעביר פריט אחד בין שתי כתובות ביום קצר שואל מראש כמה שאלות: איזה חלון פנוי, מי פותח בכל כתובת, ומה כותבים בבקשה.
מי שהחלון שלו הוא מוצאי שבת מתכנן שהעבודה תתחיל בערב, כשהבניין שקט יותר. מתאמים מראש שעת התחלה שמתאימה גם לשכנים ואיפה המשאית תעמוד, כדי שההעמסה לא תיעצר בגלל מקום חניה.
שישי לפני הצהריים נראה נוח, אבל הוא נסגר בשעה שבה כולם ממהרים. מי שבוחר בו מכין את הכול ביום חמישי: ארגזים סגורים, מיטות מפורקות, ומסלול פנוי מהדלת עד הרכב. מוביל שמגיע לבית מוכן מסיים בזמן, ולא נתקע על ברג אחד.
ספה נישאת בשניים.
המטבח, הקרטונים והמסירה
המטבח הוא המקום שבו עבודה של סוף שבוע נעצרת, כי כוסות וצלחות לוקחות זמן. כשהחלון קצר, אורזים אותו ביום חמישי ולא ביום ההובלה, ומשאירים ליום עצמו רק את מה שנשאר פתוח.
הכלל פשוט: ריפוד בתחתית הקרטון, עטיפה נפרדת לכל כוס והנחה אנכית. הדף על כוסות יין בקרטון נפרד מוסיף מה עושים עם כוסות יין, שנארזות בנפרד מהיומיומיות.
רהיטים שמפרקים נשארים יחד עם הברגים שלהם. כל חלק מקבל סימון, והברגים נכנסים לשקית שנצמדת אליו, כדי שבדירה החדשה לא יחפשו חלק חסר כשהחלון כבר נסגר והמוביל כבר הלך.
על כל קרטון כותבים חדר ובעלים, והקרטונים הכבדים מונחים ליד הדלת, כך שלא יחכו מאחורי רהיט. מי שעומד בפתח מול חלון קצר אינו מחפש קרטון, אלא מרים את מה שכבר מסומן.
גם הדירה הישנה צריכה סיום: מפנים את מה שיצא, בודקים ארונות ומרפסת, ומשאירים את המפתחות כפי שסוכם. מוביל שיוצא בשעה שהחלון נסגר אינו יכול לחזור לבדוק, ולכן הבדיקה נעשית לפני שהוא עולה על הרכב.
בהובלה קטנה נהוג לשאול גם על מכשירים: מקרר מנותק מראש, מכונת כביסה ריקה ממים, ומיטה שמפורקת וקשורה. כל אחד מהם חוסך דקות במקום שבו כל דקה נספרת, ומקל על המוביל לעמוד בחלון.
ביום ההובלה עצמו מחזיקים ביד את הרשימה: מה מעבירים, באיזה חלון, איפה נעצרת המשאית ומי פותח את הדלת. מי שיש לו רשימה כזו עונה על שאלה אחת בדלת, ולא בשיחות טלפון בזמן שהמוביל ממתין ליד הכניסה.
בסיום העבודה מגיעה שאלת הטיפ. אין חובה, והסכום נקבע לפי מה שראיתם. בדף על טיפ שמחליטים עליו בסוף מוסבר שהמחיר שסוכם משלם על העבודה עצמה, ושאם עולה סכום באמצע אפשר לענות בנחת שמחליטים בסיום.
שלושה דברים מסדרים סוף שבוע: חלון כתוב, מוביל שאישר וכתובת מלאה. מי שמכין אותם מראש מגיע לדלת עם הרבה פחות שאלות פתוחות, והעבודה מסתיימת לפני שהחלון נסגר.
